שׁוּב שָׁכַחְתִּי שֶׁבְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה מֵאַחֵר הַיָּרֵחַ לִזְרֹחַ
וּבְצֵאתִי מִן הָעִיר הַגְּדוֹלָה חִיפַּשְׂתִיו לַשָּׁוְא בֵּין כּוֹכָבִים.
נְבוֹכָה הָיִיתִי לְמַשְׁמָע תְּשׁוּבָתְךָ כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּיךָ הֵיכָן הוּא,
כִּי עָנִיתָ לִי שׁוּב כְּתָמִיד וְרַק חֹשֶׁךְ אֵת סוֹמֵק פָּנַי הֶחְבִּיא.
וְהָעֶרֶב הֶחְלִיק בִּרְחוֹבוֹת עִירְךָ הַקָּרָה כְּשֶׁהִמְשַׁכְנוּ לָלֶכֶת,
כְּבְּלִילָה מְהוּלָה בְּשַׁמֶּנֶת הֶחְלִיקהוּא עִם כָל חֲתוּלֵי הָרְחוֹב
שהִתְלַטְפוּ בֵּין רַגְלַי כְּשֶׁעָבַרְנוּ אוֹתָם לַמְרוֹת שֶׁהָיִיתָ אַתָּה זֶה
שֶׁקָּרָא לָהֶם מִיצִי, וְצִוָּה (וּבִקֵּשׁ וְיִלֵל) שֶׁיָּבוֹאוּ קָרוֹב.
שֶׁקָּרָא לָהֶם מִיצִי, וְצִוָּה (וּבִקֵּשׁ וְיִלֵל) שֶׁיָּבוֹאוּ קָרוֹב.
וְאַחַר הֶעֱכִיר עוֹד הָעֶרֶב, וּלְפַתְנוּ יַחְדָּו בַּלהַפֶּרֶד. אַךְ
אוֹרְחֵי יְלָלָה לֹא קְרוּאִים מִדֵּיפַּעַם הִצְטָרְפוּ לְחֲגִיגַת לֵילְנוּ.
עַד שֶׁבּוֹקֵר הִפְצִיעַ מֻקְדָּם מִדַּי, צָהֹב ומוּאָר להַכְאיב,
וְדַוְקָא עַכְשָׁו כְּשֶׁמָּצָאנוּ סוֹפסוֹף מְנוּחָה לְגוּפֵנוּ.
וּכְשֶׁשַּׁבְתִּי לְבַד אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה הַיָּרֵחַ זָרַח וְעָלָה
וְנִצַּב מֵעָלַי מְבֻלְבָּל וְחָצוּי וְחִוֵּר עַדמְאֹד מוּל הַשֶּׁמֶשׁ -
הוּא כָּמוֹנִי סוּנוַור נוֹאָשׁוֹת מִקַרְנֵיהּ וּמִדְבר סִירְהֻוּבִי,
כִּי יָדַע שֶׁטָעָהוּא, שֶׁהָרֵי אֲנִי בִּקַּשְׁתִּיו לִזְרֹחַ לֵיל אֶמֶשׁ
וּמָה אֶעֱשֶׂה בּוֹ עַתָּה, בִּלְעָדֶיךָ, בְּיוֹם זֶה הַמּוּאָר
וְהַלַּח עַד אֵימָה? וּמָחָר יִתְאַחֵר בְּוַדַּאי עוֹד יוֹתֵר
וְיֵעָלֵם עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. אוֹ אָז לֹא אֶשְׁכַּח שׁוּב
זְרִיחָתוֹ הַמְּאֻחֶרֶת. וְאֶת הַלַּיְלָה הַהוּא. וְאוֹתְךָ.
