בצלם

הלכתי אל האלון שלי

לבכות אל אלוהיי

להתנקות מרפש מחשבות רעות

ולבקש תחינתו, רחמיו וחסדיו.

ידעתי, כי רגש הבדידות כזב - 

הרי איני לבד כי מי לי אם לא

הוא לבדו שאין מלבדו

הלכתי אל האלון שלי

טיפסתי,  להגביה עצמי מעט,

עדיין כה קטנה אני לעומת

כל חסדי העולם שבראת

ביופיים כי רב הוא עד מאד

הלכתי אל האלון שלי

דודי קרא לי לצאת מעצמי

להתבונן על הוד טובו

להתבונן על טוב נפשי 

אשר כמהה לטוב 

אשר רודפת צדק

ומבקשת שלום לכל

ממלך כל המלכים 

הלכתי אל האלון שלי

דמעות התחלפו בשלווה 

וידעתי חמדה שלא היתה כמוה

והודיה שמבקשת אני לאמרה

בכל יום ויום ובכל שעה ושעה

״שלא יהיה עלי יומי הרגל״ 

כפי שאמרה אמי לאה

הלכתי אל האלון שלי 

לבכות אל אלוהיי ואז

נמלאתי אושר, הנהו לפני

בהוד ברושיו הניצבים מולי

יפים ואיתנים, ובחורשה פזורה

ובשדות ומטעים וציפורים וצרצרים

ובאין סוף שמיים, לא די להם גוונים

ובעץ אלון אחד רחב ידיים

עמוק ואדיר שורשים

שמחבק אותי לחיקו

כאילו הייתי לו בת 

וידעתי, כמוני גם הוא 

נותן צילו בצלם אלוקים.

וידוי למוצאי כיפור

״תפוח זהב אהב את אוכלהו״

                 (דליה רביקוביץ)

הנופש המשפחתי בסוכות

שלא אקח בו חלק 

חיים של אחרים אשר רציתי

שיהיו איתך

שיהיו שלי 

געגועיי אליך ששבו פתע

דווקא ביום הכיפורים הזה; 

מחלתי לך על הכל

והסליחה הותירה בי

אהבה יתרה, מיותרת

דמותך עלתה בי

ביפי תלתליך ועיניך

התכולות בחולצת השבת

מבטך המופתע בכל פעם

מחדש, כשהתלבשתי לפניך, 

כשהתפשטתי.. חלום שנגנז 

אנחנו לא נבנה סוכה

בחצרנו, במוצאי יום כיפור

המוציא עוון וחטא לנקיון

אל רחום וחנון משקיף

על המרחק שבינינו, כי רב, 

ורחמים נושרים מן השמים

כקליפות תפוח זהב