אודות רחשירה


'רחשירה' הוא יומן רשת העוסק בעיקר באמנות השירה. היצירות ברובן הן מפרי עטי או עפרוני, אך לא רק.
בנוסף לשירים תוכלו למצוא כאן רישומים, ציורים תמונות וקישורים, ומעט הרהורים על אחרים.
אני מקווה שתהנו מהשיטוט במרחב הטקסטואלי-ויזואלי שלפניכם,
ואשמח לתגובות, הערות, הארות ושיתוף ברעיונות חדשים וביצירות רעננות.
תודה וקריאה נעימה, נעה אינגבר.




‏הצגת רשומות עם תוויות חברתי-פוליטי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חברתי-פוליטי. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 8 בנובמבר 2012

אַבְנֵי הַבְּרִיחָה


קינַנתְי בִסְבָךְ תלתליךָ
נוף ההרים והואדי צרב
זה הבית. שָׁם היוּ טֵרַסוֹת
שָׁם עמד מִסגד.

חלון העץ הקטן של חדרי
אבני הַבְּרִיחָה הרִאשונה
מבית אמי שהפכוּ לי 
בית ראשון, בית שני.

דמעות נשרוּ על כפות ידךָ
טיפות עגוּלוֹת משתנוֹת 
שאספתָ כמו גשם
לִבְּאֵר לִבְּךָ



© נעה אינגבר


יום רביעי, 14 בדצמבר 2011

אבסטרקציה של האדם במונחים כלכליים


אתה שווה לפי כמה שאתה מייצר. 
אדם נמדד ביכולת לייצר הון. 
אפשר לכמת כל תחום ותחום מתוך אמונה 
כי הכימות הוא תהליך הוגן 
ואובייקטיבי, של ניהול ותמחור. 
לכל דבר אפשר
להצמיד מספר.



מאת נועה אינגבר, על-פי קארל מארקס
14.12.2011

יום ראשון, 17 ביולי 2011

אני והגב שלי יוצאים לעשות סיבוב


הָלַכְנוּ עֶשְׂרִים צְעַדִים וְהִתְעַיַּפְתָּ
בְּצַד יָמִין לוֹחֲשִׁים לְךָ הָעֲצַבִּים
רָצִיתָ לְהִתְמַתֵּחַ, אֲפִלּוּ כָּאן, מַמָּשׁ
בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב אֲבָל יָדַעְתָּ
אָסוּר, זֶה מְסֻכָּן, וַדַּאי לֹא בְּסִיבוּב
לֹא אֵל הַצַּד, בֶּטַח לֹא בְּקֶשֶׁת
בְּעָנָן, לְמַעְלָה...
רָצִיתָ לָשֶׁבֶת, הַסַּפְסָל נָמוּךְ כָּל-כָּךְ,
בְּצַד יָמִין רִשְׁרְשָׁה אֵלֶיךָ אִוְשָׁת הַגַּף
הַתַּחְתּוֹן.
רָצִיתָ לָלֶכֶת.
הִתְקַדַּמְנוּ עוֹד עֶשְׂרִים צְעַדִים,
הִתְעַיַּפְתָּ.
הִתְעַיַּפְתִּי אִתְּךָ. הִרְגַּשְׁתִּי לֹא נָעִים –
לֹא רָצִיתִי לְהַכְרִיחַ אוֹתְךָ
בְּשֶׁקֶט בִּקַּשְׁתִּי
"בּוֹא, רַק נַעֲלֶה הַבַּיְתָה"
וְאַתָּה מִלְמַלְתָּ בִּכְאֵב לֹא מִלּוּלִי
"אֲבָל הַמַּדְרֵגוֹת..."
אָז הַיּוֹם שָׁכַבְנוּ כָּל הַיּוֹם בְּמִטָּה
עַד שֶׁהִרְגַּשְׁתָּ אֵת הַיֵּאוּשׁ שֶׁלִּי רוֹטֵט -
היי, כְּבָר אַרְבַּע אַחֲרֵי צָהֳרַיִם.
בְּאוֹתוֹ הַכְּאֵב הֶעָמוּם הַמֻּכָּר לָחַשְׁתָּ לִי
"אִם צָרִיךְ, אָז צָרִיךְ, אָיִּן בְּרֵרָה"
וַאֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי מִצְטַעֶרֶת נורא, פָּשׁוּט הִבְטַחְתִּי
לְבַעֲלַת הַבַּיִת שֶׁאָשִׂים בְּתֵבָה שְׂכָר דִּירָה.
אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לָלֶכֶת בִּלְעָדֶיךָ, הָאָמֵן לִי שֶׁהָיִיתִי,
לוּ הָיִיתִי יְכוֹלָה.
היי, סִיבוּב קָצָר זֶה טוֹב כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְאַב,
בּוֹא נֵצֵא, נֵלֵךְ לְאַט, מְעַט וַאֲנִי מַבְטִיחָה
נִצְעַד בִּזְהִירוּת, דֶּרֶךְ הַגַּב.

©נועה אינגבר


יום שני, 2 במאי 2011

כ"ח ניסן תשע"א


 "אבא ואמא הלכו לקולנוע, אילנה יושבת לבד בכורסה ומעיינת בספר אפור..." 
(מאיר ויזלטיר)

ציור ילדים

הַחֶדֶר מַלֵּא מֵתִים
מֵתִים מְמֻסְפָּרִים.
הַיָּרֵחַ מֻנָּח כִּמְשִיחַת מִכְחוֹל
עָכוּר כִּמְרִיחַת צֶבַע
צֶבַע מֵרוּחַ
כְּמוֹ  פָּנְדָה.
צִיּוּר יְלָדִים.