לפ.

הים געש

אבל בינינו היה

איזה שקט 

רועד כמו סערה

היה הים

והשקט בינינו

געש

זריחה מאוחרת

שׁוּב שָׁכַחְתִּי שֶׁבְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה מֵאַחֵר הַיָּרֵחַ לִזְרֹחַ 

וּבְצֵאתִי מִן הָעִיר הַגְּדוֹלָה חִיפַּשְׂתִיו לַשָּׁוְא בֵּין כּוֹכָבִים.

נְבוֹכָה הָיִיתִי לְמַשְׁמָע תְּשׁוּבָתְךָ כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּיךָ הֵיכָן הוּא, 

כִּי עָנִיתָ לִי שׁוּב כְּתָמִיד וְרַק חֹשֶׁךְ אֵת סוֹמֵק פָּנַי הֶחְבִּיא.

וְהָעֶרֶב הֶחְלִיק בִּרְחוֹבוֹת עִירְךָ הַקָּרָה כְּשֶׁהִמְשַׁכְנוּ לָלֶכֶת,

כְּבְּלִילָה מְהוּלָה בְּשַׁמֶּנֶת הֶחְלִיקהוּא עִם כָל חֲתוּלֵי הָרְחוֹב

שהִתְלַטְפוּ בֵּין רַגְלַי כְּשֶׁעָבַרְנוּ אוֹתָם לַמְרוֹת שֶׁהָיִיתָ אַתָּה זֶה 
שֶׁקָּרָא לָהֶם מִיצִי, וְצִוָּה (וּבִקֵּשׁ וְיִלֵל) שֶׁיָּבוֹאוּ קָרוֹב.  

וְאַחַר הֶעֱכִיר עוֹד הָעֶרֶב, וּלְפַתְנוּ יַחְדָּו בַּלהַפֶּרֶד. אַךְ 

אוֹרְחֵי יְלָלָה לֹא קְרוּאִים מִדֵּיפַּעַם הִצְטָרְפוּ לְחֲגִיגַת לֵילְנוּ.

עַד שֶׁבּוֹקֵר הִפְצִיעַ מֻקְדָּם מִדַּי, צָהֹב ומוּאָר להַכְאיב,

וְדַוְקָא עַכְשָׁו כְּשֶׁמָּצָאנוּ סוֹפסוֹף מְנוּחָה לְגוּפֵנוּ.

וּכְשֶׁשַּׁבְתִּי לְבַד אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה הַיָּרֵחַ זָרַח וְעָלָה

וְנִצַּב מֵעָלַי מְבֻלְבָּל וְחָצוּי וְחִוֵּר עַדמְאֹד מוּל הַשֶּׁמֶשׁ - 

הוּא כָּמוֹנִי סוּנוַור נוֹאָשׁוֹת מִקַרְנֵיהּ וּמִדְבר סִירְהֻוּבִי,

כִּי יָדַע שֶׁטָעָהוּא, שֶׁהָרֵי אֲנִי בִּקַּשְׁתִּיו לִזְרֹחַ לֵיל אֶמֶשׁ

וּמָה אֶעֱשֶׂה בּוֹ עַתָּה, בִּלְעָדֶיךָ, בְּיוֹם זֶה הַמּוּאָר

וְהַלַּח עַד אֵימָה? וּמָחָר יִתְאַחֵר בְּוַדַּאי עוֹד יוֹתֵר

וְיֵעָלֵם עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. אוֹ אָז לֹא אֶשְׁכַּח שׁוּב

זְרִיחָתוֹ הַמְּאֻחֶרֶת. וְאֶת הַלַּיְלָה הַהוּא. וְאוֹתְךָ.

שירי ממש

(מוקדש למשוררות ולמשוררים המונחים ליד מיטתי)

הַדֶּלֶת אֲדֻמָּה מֵחֲמַת כִּסּוּפִים וְהַלָּשׁוֹן
אִטִּית מַמָּשׁ עֵת שיטוטי בְּרַחֲבֵי הָעִיר
וּבֶהָלוֹת רַבּוֹת אוֹרְבוֹת לִי בּדְמָמָה
מִתּוֹךְ תִּקְרַת הָאֲדָמָה.

אַחֲרֵי זֶה, יִהְיֶה רֶגַע. יָבוֹאוּ
דְּבָרִים אֲחֵרִים. אֵין דָּבָר, יֶשְׁנָהּ רַק
הִתְרַחֲשׁוּת, וְאָהַבתּ תַּפּוּחַ הַזָּהָב
אֲשֶׁר אִבַּדְנוּ בְּתוֹךְ הַשְּׁמוּעוֹת.

בַּחֲלוֹמִי הָיְתָה לָנוּ כִּמְעַט שִׂיחָה
כְּשֶׁחִיַּכְתָּ נִזְכַּרְתִּי בסורג הַשָּׂפָה -
לֹא יָדַעְתָּ אז שֶׁכָּל שִׂמְחָה פּוֹצַעַת מִישֶׁהוּ
וְכָךְ הִתְעוֹרַרְתִּי לְבַדִּי בְּאֶמְצַע הַבָּשָׂר.

הַדֶּלֶת אֲדֻמָה. יָצָאתִי אוֹתָהּ אל עִיר הַיָּרֵחַ.
לֵילוֹת בְּלִי גַּג תָּעוּ מעלי כְּעֵדַת עֲטַלֵּפִים סבוכה
עִם הַלַּיְלָה הַזֶּה הָיִיתִי צִפּוֹר כְּלוּאָה, עַל אַף הַכּוֹכָבִים
שֶׁבַּחוּץ. וְלֹא מָצָאתִי מָקוֹם אוֹ מוֹצָא אֶל הַיָּם.

אַחֲרֵי זֶה, בּעֶרֶב רָגִיל, הָיִיתִי אִשָּׁה
שֶׁמִּתְאַמֶּנֶת בְּלִחְיוֹת וְזָכַרְתִּי כֵּיצַד
מַעֲשִׂים בּוֹדְדִים הָפְכוּ בַּחֲנוּת הַטַּבָּק
מטבעוֹת עָשָׁן לְשִׁירֵי מַמָּשׁ.

© נעה אינגבר

מדוע לא באת אתה

"לו באת כמו שאת כעת עתה, הייתי מקבל אותך כל כך פשוט

 כמו שאת, כמו שבאת, ואת אותי אחרת הן לא באת."   (יונתן רטוש)

"מדוע לא באת אתה"  (ירמי קפלן)

           *

על הסף הזה של הבכי

כל דבר בי יכול בשנייה להינפץ.

על הסף הזה נסתלקה 

דעתי השקולה מן הלב

לו ראיתיך כעת והיית אחד

ברחוב הנסגר אל פניך בשקט

אל עבר פחים וגדרות ברזל

בנועם הייתי הולכת.

אך אילו היית הרבה לפני

(נניח היית בשניים)

מדרכה שעליה פסעתי מולך

נשמטת הייתה בין רגליים

וכל מבוכת המשכיותך הכואבת

הכורכת אותי בשיגיון העבר

ברצונות של נחת רוח וחסד

של דמיון שמעולם לא היה ונגמר  

כל מבוכת היותנו ביחד

וסופנו שכל שממנו נותר

הוא דלת לעצב, הוא סף בכיי

הוא עבר מדומיין מיותר -

על הסף הזה של בכיי אני 

כל הליל והיום עומדת

ותוהה אן אפנה ממך ולבי

מלוהט כחמה יוקדת.

ויודעת אני כי לו באת אתה,

לו לחיקי מרצונך שבת

הייתה דעתי חוזרה ליושנה

ולבי אט נרגע עת באת.

לו באת אתה לא הסף יאחזני,

לא ספק וטעות על שלא היה

על שלא יהיה. על שאין.

מדוע לא באת אתה.

© נֹעה אינגבר


http://www.youtube.com/watch?v=mCk7MhDgbyc

זיכרונות פנימיים

לא חַשָבָנוּ עַל אַחְדוּת הַגוּף וְהַנֶפֶש

הֵניעוּ אוֹתנוּ זִיכְרוֹנוֹת פְּנימיים.

לא נַתָנו דַעָתנוּ לַחוֹל וְלַרֶפֶש

שְעוֹררוּ תְהִיוֹת עַל שְבירוּת הַחַיים.

אֲנִי רָצִיתִי לוֹמַר

בּוֹא נִתְבּוֹסֵס בַּזֵעָה

וְאֶת כֹּל הַדְּבָרִים

נַשְׁאִיר לְאַחַר כָּךְ

אֲנִי רָצִיתִי לוֹמַר

הָיוּ לִי כָּמוֹךָ מֵאָה

אַךְ לְפֶתַע הָיִיתָ 

כָּל כָּךְ יְחִידִי.

דְּבָרִים עֲדִינִים וְחוֹמְקִים מִן הָעַיִן

הָיוּ גַּסִּים פְּגוּמִים בַּעֲלֵי צֶבַע בֹּץ

אַךְ אֲנִי אָהַבְתִּי אוֹתָם עֲדַיִן וְיָדַעְתִּי

הַלָּלוּ יַהַפְכוּ בְּתוֹכֵנוּ לְנִגּוּד שֶׁל עַצְמָם.

© נעה אינגבר

הקראת השיר בקליפ שערך רן עזר לרשת אמיגוסטייט:

http://www.youtube.com/watch?v=-CuvH6HdHhI

הזמנה לאירוע שירה "מניפסט האנשים"

מחר, יום ד' ה-1.6.2011 יתקיים ערב שירה חד פעמי בניצוחו של אורן בן סימון,

במועדון הסודה-בר, רח' מנחם בגין 16 ת"א.

בערב יקריאו משיריהם משוררי הדור, ביניהם גם אנוכי.

פרטים נוספים בעמוד האירוע בפייסבוק:

http://www.facebook.com/event.php?eid=204684649566643

אשמח מאד לראותכם

ועוד באווירת הפסח, רגע לפני החזרה מחרות לעבדות...

שירי "סיאנס" התפרסם היום באתר "יקום תרבות" :
http://www.yekum.org/2011/04/%D7%A1%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%A1-%D7%A9%D7%99%D7%A8-%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93-%D7%A9%D7%9C-%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%91%D7%A8-%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A8/

בפסח

לֹא יָכֹלְתִּי לְדַבֵּר אִתְּךָ

כִּי כֹּל הַיּוֹם אָחֲזָה אוֹתִי בְּכִיָּה

וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה וְעַל מָה

וְהַדְּמָעוֹת זָלְגוּ מְרֻכָּזוֹת וּבְכַמֻּיּוֹת

שֶׁהָיוּ יְכוֹלוֹת לְהַחֲלִיף בְּקַלּוּת

אֶת מֵי הַמֶּלַח שֶׁשָּׁכַחְתִּי

לְהָכִין לַאֲרוּחַת הַחַג.