וידוי למוצאי כיפור

״תפוח זהב אהב את אוכלהו״

                 (דליה רביקוביץ)

הנופש המשפחתי בסוכות

שלא אקח בו חלק 

חיים של אחרים אשר רציתי

שיהיו איתך

שיהיו שלי 

געגועיי אליך ששבו פתע

דווקא ביום הכיפורים הזה; 

מחלתי לך על הכל

והסליחה הותירה בי

אהבה יתרה, מיותרת

דמותך עלתה בי

ביפי תלתליך ועיניך

התכולות בחולצת השבת

מבטך המופתע בכל פעם

מחדש, כשהתלבשתי לפניך, 

כשהתפשטתי.. חלום שנגנז 

אנחנו לא נבנה סוכה

בחצרנו, במוצאי יום כיפור

המוציא עוון וחטא לנקיון

אל רחום וחנון משקיף

על המרחק שבינינו, כי רב, 

ורחמים נושרים מן השמים

כקליפות תפוח זהב

""אשה שמתאמנת בלחיות"

פנדה על נייר. דצמבר 2013

*

בגן לא נתנו לנו מכחולים

הצבע הרך ביותר היה פנדה.

אבל , אני נזכרת, היתה גם פלסטלינה

אשר אהבתי.

אך היא היתה רכה מדי,

גמישה מדי,

לא החזיקה מעמד.

משהו תמיד מעך אותה.

אחר כך במשך שנים

ציירתי בעיקר בעפרונות וטושים

ובכל מיני צבעים שמצאתי בבית –

פנדה, גירים, אבנים, סכינים.

לכן כשקיבלתי לראשונה צבעי מים

השתנו חיי .

לא ידעתי איך להשתמש בהם...

הייתי ילדה רכה

רכה מדי בשביל

האספלט הקשה והקר

שהוא העולם.

הייתי ילדה שמתאמנת בלחיות,

הייתי ילדה עם מכחול

וגור כלבים עזוב שאספה מן הרחוב

והרבה כאב שזרם

בצבעי המים.

היום אני לומדת לצייר מחדש.

יש תנועה רכה של נתינה,

תנועה קצרה, לא מאולצת.

לפני חודש, כשציירתי אותי בפנדה

לא ידעתי שבעצם

אני לא

לגמרי לבד.

בית הכרם

אבי הוריש לי את היכולת הקסומה

לנשוף על רמזורים ולהפכם לירוקים. 

אחר כך היה אוחז בכף ידי הקטנה 
ובמהירות זהירה היינו חוצים. 

כשגדלתי והתאמנתי ברזי קסמיו

את האוויר הנשוף בזבזתי פעמים רבות 
לריק. ומעולם לא הולכתי

ילדה משלי במעברי חצייה רועשים.

אבי הוריש לי את האהבה לבית הכנסת 

המסורתי בבית הכרם ואת זכרון 
הריקודים המסוכרים בחג שמחת תורה.

לו ידע אבי כמה נתן במעט שעשה 

ודאי היה נשאר, מלמד עוד קסמים 
ואולי אף מלמדני שפה חדשה. 

אבא, כמה נתרחקת!

ואיך זה לקחת איתך את זכרונותיי,

את ירושלים של פעם, וירושה כה דלה

יקרה.

שמע ישראל

אני שמחה לבשר שהפרק השני של "שמע" עלה לאוויר, ולשמחתי היתה לי הזכות לקחת בו חלק:

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=429443

אתם מוזמנים להיכנס, להאזין, להירשם לפודקסט, להוריד אותו למחשב וכמובן להפיץ את הפרויקט.

משתתפים :
נעה אינגבר – זיכרונות פנימיים
אופק קהילה – שיר 10 מתוך המחזור אופק
כפיר כהן – קטע מעבר
מתי שמואלוף – עדיין כלואים בהומור
עדי תשרי – נוטשת את הסירה
עריכת סאונד: רוני דורון
יוזמת הפרויקט ועורכת ראשית: עדי תשרי

מעברים

הרינה גנבה את השינה
המלאות את הכתיבה
האושר את השירה
אפילו הכאב
לא מצליח להחזירע

זה ימים שלא
כתבתי
אני עדיין בחיים.

עלה נעלה

נָח הַיָּרֵחַ עַל הַהַר

נוֹשֵׁק לוֹטֵף אֶת קַו הָאֹפֶק.

אָנוּ עוֹמְדִים בֵּין עֲרַבוֹת

לְבֵין מִדְבָּר, אֶל מוּל 

מִלּוֹת הָאֵשׁ בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ

הוֹלְמוֹת הַמַּחְשָׁבוֹת כִּפְעִימוֹת,

עַל נְשׁוֹר הַלֵּב מְעָבַרוֹ הַמַּר.

עַל פָּז הָרְגָעִים הַלְּלוּ, 
שֶׁכְּבָר הֵם זִכרוֹנוֹת,
בֵּין נוֹף הָעַרַבוֹת לְנוֹף מִדְבָּר.

כַּמָּה יָפֶה הַלַּיְלָה כָּאן,

לֵיל חַג קָצִיר רִאשׁוֹן לִי

אִתְּךָ וְעִם קְבוּצָה הוֹמָה

שֶׁל צְעִירִים חוֹלְמִים - 

וּמַגְשִׁימִים.

כַּמָּה רַבַּה הַדֶּרֶךְ,

בַּאֲפֵלָה נִצְעַד, 

אֶל הַר חֲלוֹם שְׂצַמָרְתוֹ 

אֵין סוֹף לָהּ, שְׁרַק יָרֵחַ דַּק

זוֹרֵחַ מֵעָלָיה,
לוֹטֵף צְלָלִית שְׁחוֹרָה 
גְּבוֹהָה שֶׁמֵּעָלֵינוּ

הָעוֹמְדִים וְצוֹעֲדִים,

בֵּין עֲרַבוֹת לְבֵין מִדְבָּר

וּמטפְּסִים, נוֹפְלִים 
וּמַמְשִׁיכִים בֵּין הַר לְהַר,

יוֹקְדִים בְּשֶׁמֶשׁ לַהַט חֲלוֹמֵנוּ

הַצּוֹרֶבֶת.
פּוֹרְשִׂים שְׂמִיכָה עַל עוֹרֵף 

בָּאֲוִיר הַקַּר.

נָח הַיָּרֵחַ עַל הַהַר

נוֹשֵׁק לוֹטֵף אֶת קַו הָאֹפֶק.

אָנוּ עוֹמְדִים 
בֵּין עֲרַבוֹת לְבֵין מִדְבָּר, 
לוֹטְפִים מַבָּט

נוֹשְׁקִים יָדַיִם, 

נוֹשְׁמִים -

עַד יַעֲלֶה הַבֹּקֶר.

ארנב

(חלום)

בחליפת הארנב המיוזעת 

קצבת את זמננו התם

הידקת את זממנו המיותם

הזעת אגדות על אליס

אנחנו לא היינו שם הרי

(סילקתי אותי מעליך בשביל החתול)

אך בחליפת הארנב המיוזעת התחלת להבין

את חסרונן של גבירות מתות

את חשיבותן של אהבות ואגדות

את הכובען ואת מלכת הלבבות.

אותי.

(אם מישהו מזהה את הצייר שישתף בבקשה...)