בית הכרם

אבי הוריש לי את היכולת הקסומה

לנשוף על רמזורים ולהפכם לירוקים. 

אחר כך היה אוחז בכף ידי הקטנה 
ובמהירות זהירה היינו חוצים. 

כשגדלתי והתאמנתי ברזי קסמיו

את האוויר הנשוף בזבזתי פעמים רבות 
לריק. ומעולם לא הולכתי

ילדה משלי במעברי חצייה רועשים.

אבי הוריש לי את האהבה לבית הכנסת 

המסורתי בבית הכרם ואת זכרון 
הריקודים המסוכרים בחג שמחת תורה.

לו ידע אבי כמה נתן במעט שעשה 

ודאי היה נשאר, מלמד עוד קסמים 
ואולי אף מלמדני שפה חדשה. 

אבא, כמה נתרחקת!

ואיך זה לקחת איתך את זכרונותיי,

את ירושלים של פעם, וירושה כה דלה

יקרה.