מעברים

הרינה גנבה את השינה
המלאות את הכתיבה
האושר את השירה
אפילו הכאב
לא מצליח להחזירע

זה ימים שלא
כתבתי
אני עדיין בחיים.

עלה נעלה

נָח הַיָּרֵחַ עַל הַהַר

נוֹשֵׁק לוֹטֵף אֶת קַו הָאֹפֶק.

אָנוּ עוֹמְדִים בֵּין עֲרַבוֹת

לְבֵין מִדְבָּר, אֶל מוּל 

מִלּוֹת הָאֵשׁ בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ

הוֹלְמוֹת הַמַּחְשָׁבוֹת כִּפְעִימוֹת,

עַל נְשׁוֹר הַלֵּב מְעָבַרוֹ הַמַּר.

עַל פָּז הָרְגָעִים הַלְּלוּ, 
שֶׁכְּבָר הֵם זִכרוֹנוֹת,
בֵּין נוֹף הָעַרַבוֹת לְנוֹף מִדְבָּר.

כַּמָּה יָפֶה הַלַּיְלָה כָּאן,

לֵיל חַג קָצִיר רִאשׁוֹן לִי

אִתְּךָ וְעִם קְבוּצָה הוֹמָה

שֶׁל צְעִירִים חוֹלְמִים - 

וּמַגְשִׁימִים.

כַּמָּה רַבַּה הַדֶּרֶךְ,

בַּאֲפֵלָה נִצְעַד, 

אֶל הַר חֲלוֹם שְׂצַמָרְתוֹ 

אֵין סוֹף לָהּ, שְׁרַק יָרֵחַ דַּק

זוֹרֵחַ מֵעָלָיה,
לוֹטֵף צְלָלִית שְׁחוֹרָה 
גְּבוֹהָה שֶׁמֵּעָלֵינוּ

הָעוֹמְדִים וְצוֹעֲדִים,

בֵּין עֲרַבוֹת לְבֵין מִדְבָּר

וּמטפְּסִים, נוֹפְלִים 
וּמַמְשִׁיכִים בֵּין הַר לְהַר,

יוֹקְדִים בְּשֶׁמֶשׁ לַהַט חֲלוֹמֵנוּ

הַצּוֹרֶבֶת.
פּוֹרְשִׂים שְׂמִיכָה עַל עוֹרֵף 

בָּאֲוִיר הַקַּר.

נָח הַיָּרֵחַ עַל הַהַר

נוֹשֵׁק לוֹטֵף אֶת קַו הָאֹפֶק.

אָנוּ עוֹמְדִים 
בֵּין עֲרַבוֹת לְבֵין מִדְבָּר, 
לוֹטְפִים מַבָּט

נוֹשְׁקִים יָדַיִם, 

נוֹשְׁמִים -

עַד יַעֲלֶה הַבֹּקֶר.

ארנב

(חלום)

בחליפת הארנב המיוזעת 

קצבת את זמננו התם

הידקת את זממנו המיותם

הזעת אגדות על אליס

אנחנו לא היינו שם הרי

(סילקתי אותי מעליך בשביל החתול)

אך בחליפת הארנב המיוזעת התחלת להבין

את חסרונן של גבירות מתות

את חשיבותן של אהבות ואגדות

את הכובען ואת מלכת הלבבות.

אותי.

(אם מישהו מזהה את הצייר שישתף בבקשה...)

לכבוד האביב

רציתי לכתוב שיר שמח

רציתי פריחות צהובות

וורודות וסגולות תחת

דיו עטי השחור. בחדר

פורחת בובה צבעונית

באור מסנוור וחזק מדי

שהקדים, כה הקדים,

להגיע. היא הביטה אלי 

ביקשה לנחם או אולי

להתגרות. פריחות הן

מחוץ לתחומינו, אמרה.

שתקתי. 

כתבתי אותה:

מטריושקה

בחוץ גדולה ועגולה, קצת גוצה, שמנמנה

ומקושטת, מדי. יתר על המידה. מבטה ריק

אך יש בו משהו משתוקק, הנה היא

מתקלפת כמו בצל – אם מקלפים אותה

צריך רק מישהו שירצה, שיסתקרן לראות

מה יש בפנים? שיסובב בעדינות

בשתי ידיו, לאט. הנה נפתחת, 

עוד שכבה ועוד שכבה ועוד

והיא כבר לא כל כך גדולה, דומה 

לעצמה מאד, אך לא זהה. הנה היא
אשה 

נערה

ילדה

תינוקת.

הלוואי ויכולתי להגן עליך 

בשכבות שכבות של עץ

שישמרו אותך קטנה  כך

בתוכי, שלווה, את הילדה

שלי, אני יודעת. את פרי

בטני, ודמיוני. אני שומעת

את קולך הדק קורא לי

מבעד לכל שכבות העץ

שמפרידות בינינו

אני רוצה לחבק אותך 

הלוואי ויכולתי.

אני יודעת, תמיד תהיי

שם. הרי ככלות הכל את 

אני

האמא של עצמי. 

זריחה מאוחרת

שׁוּב שָׁכַחְתִּי שֶׁבְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה מֵאַחֵר הַיָּרֵחַ לִזְרֹחַ 

וּבְצֵאתִי מִן הָעִיר הַגְּדוֹלָה חִיפַּשְׂתִיו לַשָּׁוְא בֵּין כּוֹכָבִים.

נְבוֹכָה הָיִיתִי לְמַשְׁמָע תְּשׁוּבָתְךָ כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּיךָ הֵיכָן הוּא, 

כִּי עָנִיתָ לִי שׁוּב כְּתָמִיד וְרַק חֹשֶׁךְ אֵת סוֹמֵק פָּנַי הֶחְבִּיא.

וְהָעֶרֶב הֶחְלִיק בִּרְחוֹבוֹת עִירְךָ הַקָּרָה כְּשֶׁהִמְשַׁכְנוּ לָלֶכֶת,

כְּבְּלִילָה מְהוּלָה בְּשַׁמֶּנֶת הֶחְלִיקהוּא עִם כָל חֲתוּלֵי הָרְחוֹב

שהִתְלַטְפוּ בֵּין רַגְלַי כְּשֶׁעָבַרְנוּ אוֹתָם לַמְרוֹת שֶׁהָיִיתָ אַתָּה זֶה 
שֶׁקָּרָא לָהֶם מִיצִי, וְצִוָּה (וּבִקֵּשׁ וְיִלֵל) שֶׁיָּבוֹאוּ קָרוֹב.  

וְאַחַר הֶעֱכִיר עוֹד הָעֶרֶב, וּלְפַתְנוּ יַחְדָּו בַּלהַפֶּרֶד. אַךְ 

אוֹרְחֵי יְלָלָה לֹא קְרוּאִים מִדֵּיפַּעַם הִצְטָרְפוּ לְחֲגִיגַת לֵילְנוּ.

עַד שֶׁבּוֹקֵר הִפְצִיעַ מֻקְדָּם מִדַּי, צָהֹב ומוּאָר להַכְאיב,

וְדַוְקָא עַכְשָׁו כְּשֶׁמָּצָאנוּ סוֹפסוֹף מְנוּחָה לְגוּפֵנוּ.

וּכְשֶׁשַּׁבְתִּי לְבַד אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה הַיָּרֵחַ זָרַח וְעָלָה

וְנִצַּב מֵעָלַי מְבֻלְבָּל וְחָצוּי וְחִוֵּר עַדמְאֹד מוּל הַשֶּׁמֶשׁ - 

הוּא כָּמוֹנִי סוּנוַור נוֹאָשׁוֹת מִקַרְנֵיהּ וּמִדְבר סִירְהֻוּבִי,

כִּי יָדַע שֶׁטָעָהוּא, שֶׁהָרֵי אֲנִי בִּקַּשְׁתִּיו לִזְרֹחַ לֵיל אֶמֶשׁ

וּמָה אֶעֱשֶׂה בּוֹ עַתָּה, בִּלְעָדֶיךָ, בְּיוֹם זֶה הַמּוּאָר

וְהַלַּח עַד אֵימָה? וּמָחָר יִתְאַחֵר בְּוַדַּאי עוֹד יוֹתֵר

וְיֵעָלֵם עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. אוֹ אָז לֹא אֶשְׁכַּח שׁוּב

זְרִיחָתוֹ הַמְּאֻחֶרֶת. וְאֶת הַלַּיְלָה הַהוּא. וְאוֹתְךָ.

חביונות חשש

לְהַטְמִין אֶת פְּחָדַי בחֵיקְךָ,

חֲבִיוֹנוֹת חֲשָׁשׁ נֶחְבָּאִים בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ, 

שָׁעָה שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ עַל הָרַעַד 
שֶׁלִּטַּפְתִּי אֶל שְחור תַּלְתְּלַיִךָ

בָּשֶׁקֶט 
שֶׁל צֵאת יוֹם כִּפּוּר.

גם אַחֲרָיו, חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי מַמְשִׁיךְ לְחַשֵּׁב

אֶת הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ שֶׁל הָאַהֲבָה -  "כַּמָּה 

רָבִּים הִיא הָרְסָה כַּמָּה מֵעֵטִים הִצִּילָה" 

וְאֵיךְ זֶה בְּלִּי דַעַת נָתַתַ לִי בְּלַאט

לְהַטְמִין אֶת פְּחָדַי בְּחֵיקְךָ. 

כְּאֵב הֶעָבָר הַהֹוֶה הֶעָתִיד, 

הַפַּחַד שֶׁתִּפְרֹץ מִלְחָמָה, הַפַּחַד שֶׁתְּגַלֶּה

כִּי אַתָּה מַטְמוֹן פְּחָדַי. כִּי אֲנִי מַמְשִׁיכָה

אֲפִלּוּ בָּרֶגַע הַזֶּה, לְהַטְמִין אֶת פְּחָדַי

בְּחֵיקְךָ. 

והַפַּחַד הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם, הַפַּחַד שנֹאבד, 

שתֹאבד לִי. שְיָדִי, שֶׁטִּיְּלָה בֵּין

חוּטֵי הַכֶּסֶף וְהַשְּׁחֹר שֶׁל תַּלְתְּלַיִךָ, 

תִּצְנַח

וְתִשָׁכַּח לְבַדָּהּ.

הרהורים על אחרים - תמר גינתי - פתיחה מבטיחה לשנה החדשה

שלום לכם,

לכבוד השנה החדשה עשיתי חושבין והחלטתי החלטה שאשתדל מאד לעמוד בה: מעתה אנסה בכל חודש להעלות לרשת לפחות שתי רשימות - אחת בנושא "הרהורים על אחרים" ואחת ובה משהו משלי.

הרשימה הנוכחית, שהיא בעצם קדימון לרשימה נרחבת יותר שתעלה ל'רחשירה' (בקרוב אני מקווה) עונה על שתי הדרישות - הן משום שאני משתפת אתכם כאן בהחלטה אישית - משהו משלי,  והן משום שאני מציגה כאן  במסגרת "הרהורים על אחרים" אמנית צעירה מיוחדת במינה, מעצבת במה, תלבושות ותפאורה שיוצרת גם תכשיטים ואופנה  והיא תמר גינתי.

תמר נולדה בירושלים, גדלה בעיר הבירה וכן במבשרת ציון. מאז ומתמיד עסקה בתאטרון, שיחקה, יצרה וכתבה. את  דרכה כמעצבת החלה בלימודי עיצוב תלבושות בבית הספר של רקפת לוי בתל אביב, משם עברה לפראג ללמוד תואר שני בעיצוב תלבושות ובמה לתאטרון, בבית הספר הנודע לאמנויות העיצוב  - DAMU , שם גם לימדה קורס בעיצוב תפאורה ובמה בקיץ האחרון (קיץ 2012). 

כיום תמר חיה ויוצרת בעיקר בברלין אך מדי פעם מבקרת בארץ ומעלה גם כאן מיצירותיה. 

לאחרונה השתתפה תמר בפרויקטים שונים, ביניהם גם עיצבה את הבמה והתלבושות להצגה "פוליו" שזכתה בפסטיבל עכו האחרון - אוקטובר 2012 - בפרס ההצגה הטובה ביותר ובפרס על עיצוב הבמה.

להלן כמה מיצירותיה, וכאמור לעיל זהו רק טיזר, טריגר, טריילר או קדימון - מה שתרצו -  משום שעוד תגיע רשימה שלמה העוסקת בה וביצירתה, כפי שראוי ליוצרת מוכשרת שכזו.

בברכת שנה אזרחית טובה שמחה ויצירתית,

נעה.

מתוך "מרת סאד"

Costumes Designed by Tamar Ginat

An Akanda's Marat/Sade - perfomance in Bohnice mental hospital laundry house

 http://www.facebook.com/media/set/?set=a.131815990283565.26556.131666193631878&type=1

מתוך "Pieces"

Written, Directed & Designed by Tamar Ginati

יצירה עצמאית של תמר גינתי 2011

Mask by Tamar Ginati 2011