גשר אפך הצר
ממנו יורד אפך הישר
מעל זיפי שפמך זקנך
הצומחים בערבוביה
(שלא לומר בבלאגן)
כילדים רכים רצים בדשא
(כמה אושר אוצרים עשבי פניך)
ושתי גבותיך היפות
(מסגרת לעיני התכול שלך, מעליהן פרושים ריסיך, וילונות זהב)
זורמות הצידה מאותו קמט הדר
החבוי בגשר אפך הצר
שאין יפה כמותו
בכל העולם בכל
התבל, בכל היקום העצום אין גשר
יפה כגשר אפך הצר
המצמיח בי
כל כך הרבה
שמחה.
נועה אינגבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה