הנה נפתחת,
עוד שכבה ועוד שכבה ועוד
והיא כבר לא כל כך גדולה, דומה
לעצמה מאד, אך לא זהה. הנה היא
אשה
נערה
ילדה
תינוקת.
הלוואי ויכולתי להגן עליך
בשכבות שכבות של עץ
שישמרו אותך קטנה כך
בתוכי, שלווה, את הילדה
שלי, אני יודעת. את פרי
בטני, ודמיוני. אני שומעת
את קולך הדק קורא לי
מבעד לכל שכבות העץ
שמפרידות בינינו
אני רוצה לחבק אותך
הלוואי ויכולתי.
אני יודעת, תמיד תהיי
שם. הרי ככלות הכל את
אני
האמא של עצמי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה