יום שישי, 27 באפריל 2012
יום רביעי, 25 באפריל 2012
מדוע לא באת אתה
"לו באת כמו שאת כעת עתה, הייתי מקבל אותך כל כך פשוט
כמו שאת, כמו שבאת, ואת אותי אחרת הן לא באת." (יונתן רטוש)
"מדוע לא באת אתה" (ירמי קפלן)
*
על הסף הזה של הבכי
כל דבר בי יכול בשנייה להינפץ.
על הסף הזה נסתלקה
דעתי השקולה מן הלב
לו ראיתיך כעת והיית אחד
ברחוב הנסגר אל פניך בשקט
אל עבר פחים וגדרות ברזל
בנועם הייתי הולכת.
אך אילו היית הרבה לפני
(נניח היית בשניים)
מדרכה שעליה פסעתי מולך
נשמטת הייתה בין רגליים
וכל מבוכת המשכיותך הכואבת
הכורכת אותי בשיגיון העבר
ברצונות של נחת רוח וחסד
של דמיון שמעולם לא היה ונגמר
כל מבוכת היותנו ביחד
וסופנו שכל שממנו נותר
הוא דלת לעצב, הוא סף בכיי
הוא עבר מדומיין מיותר -
על הסף הזה של בכיי אני
כל הליל והיום עומדת
ותוהה אן אפנה ממך ולבי
מלוהט כחמה יוקדת.
ויודעת אני כי לו באת אתה,
לו לחיקי מרצונך שבת
הייתה דעתי חוזרה ליושנה
ולבי אט נרגע עת באת.
לו באת אתה לא הסף יאחזני,
לא ספק וטעות על שלא היה
על שלא יהיה. על שאין.
מדוע לא באת אתה.
הירשם ל-
רשומות (Atom)