ואז השקט
משב רוח
הקיץ הזה
גאה שפל
כבד פחות
משקדם לו
לוהט פחות
ואז

שני שירים מפעם

*

מתוך הוילונות האפורים

יצאה שמועה שלא הצלחתי 

לאטום. ביחד עם האור 

השיקו ציפורי החימר שלי כנפיים

נשארתי לבד בחלל מוכר

האור אבד. גם הנפש

**

רק לא רציתי ששוב נאחר.

אחזת בידי והכרחת אותי להישאר

חיכיתי לך

אנחנו טובים כמו שאנחנו בעינינו אמרת 

אבל אני לא ראיתי דבר.

לא רציתי שנאחר

וביקשתי שנלך מהר

צעדיך היו גדולים והקדימו אותי

אבל לא קידמו את פני.

בסוף נותרתי מחכה.

נשארתי איתי.

אנחנו התקדמנו בלעדיי. 

ללא קינה

ליואל,

פרחים ששמם פרח מזכרוני

פורחים עתה במלוא הדרם

כשהייתי אורחת בחייך ידעתי היטב

איך לקרוא לכל אחד מהם

רק לאהבתנו לא היה אז שם

היא היתה הכל ושומדבר באחת

עכשיו היא איננה אך הפרחים 

לא מספידים אותה

בלי שם או עם הם פורחים ברבבות 

תפארת של גוונים פרוסה לפני

והירח מלטף הכל בשקט

איתך או בלעדיך

ים

״ וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם.״ (בראשית א, ו)

לילה לילה

גלים עולים

גלים יורדים 

וחושך על פני תהום

יום יום

גלים עולים 

גלים יורדים

ואור כי רב

ובינות העליות והמורדות

בינות האור והחושך

מותיר קצף דק 

אדוות של תקווה

שיר זן

בריכת דגים תפסה

ירח זקן

צד ענן

מותר לי לאהוב את מי שאני רוצה

אנחנו נמשכים זה לזה לזו
פרפר לפרח שמש לענן
אישה לגבר לגבר לאישה 
מותר הכל לאהוב
בכל הצבעים והמינים
בכל הדתות והשפות
מותר לנו הכל וגם וגם

הכל מותר לנו
כל עוד
לא קטפנו את הפרח
לא תלשנו את כנפי הפרפר
לא דקרנו את השמש בענן

מוזר, לא חשבתי שאפשר
להרוג את החירות לאהוב
את מי שרוצים ואיך שרוצים
לא, לא, אי אפשר
מותר לנו לאהוב
איך שנרצה
ואת מי ואת מה
מותר ומותר ומותר


השיר נכתב לזכרה של שירה בנקי ז"ל שנרצחה במצעד הגאווה בירושלים באוגוסט 2015

שני שירי אהבה לאישה

תני לי להגיע

תְּנִי לִי לְהַגִּיעַ אֵלַיִךְ

לְאַט

לִהְיוֹת הָאַחֲרוֹן לִזְחֹל

בֵּין אֲרֻבּוֹת עֵינַיִךְ

לְאֲרֻבּוֹת נַפְשֵׁךְ

לְהִתְלַכְלֵךְ

בְּעַפָרֵךְ אֲשֶׁר נוֹתַר

אַחֲרֵי הַלַּהַט

אַחֲרֵי שֶׁהִתְפַּשַּׁטְתְּ

לְאַט

אַחֲרֵי שֶׁעֵינַיִךְ בָּהוּ

בַּתִּקְרָה שֶׁמעַלינוּ

מְסוֹכֶכֶת

כְּמִפְּנֵי סַכָּנָה

אַחֲרֵי שֶׁגַמעתְּ

אֶת כֹּל הַיּיִסּוּרִים

וְהָאִסּוּרִים שֶׁהִצִּיתוּ

בָּךְ.

כָּךְ,

תְּנִי לִי לְהַגִּיעַ אֵלַיִךְ

לְאַט.

לִהְיוֹת הָאַחֲרוֹן לְהַאֲזִין

לַנְּשִׁימָה שֶׁבַּדְּמָמָה

אַחֲרֵי הַלַּהַט.

אַחֲרֵי שֶׁכָּבְתָה הַשְּׂרֵפָה.

*
(מֶחֱוָה לִטְ. כְּרָמִי )

שְׁנִי. עִצְמִי אֶת עֵינֵיךָ.

צַמְּרוֹת הָעֵצִים כְּבָר נָשְׁרוּ.

מָה לָךְ בָּהֶן כְּעֵת?

שְׁנִי, המשיכי לַעֲצֹם העיניים

אֲנִי אֵינֶנִּי עוֹזֵב

בְּמִדְרָכוֹת הַיְּשָׁנוֹת – פָּסְקוּ מִלְכֵת.

מָה לִי בָּהֶן כְּעֵת?

שְׁנִי, עֵינַיִךְ הָעֲצוּמוֹת

מַבִּיטוֹת אֵלַי

יָדַיִךְ עוֹטְפוֹת אֶת חָזֵךְ

אָהַבְתִּי לָךְ – כָּל הַכְּבִישִׁים,

הָרְטֻבִּים מִגֶּשֶׁם,

הָסוֹאַנִים, הַיְּשָׁנִים, הָעֲזוּבִים.

וְצִדֵּי כָּל הַדְּרָכִים

וְכָל הָאָדֹם וְהָזָהֹב הַלָּלוּ

שֶׁבְּעָלֵי הַסְּתָיו הַמַּלְהִיטִים

מִדְרָכוֹת שׁוֹמְמוֹת.

וְלֹא. לֹא אֵלֵךְ.

©נועה אינגבר