בקרוב יצא הספר "שירי נשימה" מאת אמיר זמורה, פסיכותרפיסט של אהבה.
בשירו המדויק והנוגע מאד של אמיר (להלן), מצאתי את עצמי ועוד רבים שכמותי.
בעצב רב, אני מגלה כל פעם מחדש, כמה חוסר במגע יש בעולם, כמה חוסר בקרבה.
את החוויה המוכרת והזרה כל-כך הזאת, ניתן ממש לחוש בשיר הזה,
שכמו כולנו, מבקש להתקרב ומהסס, כל-כך רגיל בבדידותו...
מי ייתן ונוכל יותר להתקרב, יותר לגעת זה בזה, ובעצמנו, בגוף ובלב.
תודה אמיר, מקווה שנזכה בקרוב לקרוא עוד מהספר החדש.
קִרְבָה | אֲמִיר זְמוֹרָה
לִפְעָמִים אֲנִי נוֹסֵעַ בָּאוֹטוֹבּוּס
רַק בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת קָרוֹב לְמִישֶׁהוּ.
אֲנִי שָׂם אֶת הַיָּד שֶׁלִּי
לְיַד הַיָּד שֶׁלּוֹ,
נוֹגֵעַ לֹא נוֹגֵעַ,
מַרְגִּישׁ אֶת חֻמָּהּ.
נוֹשֵׁם אֶת הָאֲוִיר שֶׁהוּא נוֹשֵׁף,
מֵרִיחַ אֶת אוֹתוֹ הָרֵיחַ.
מַבִּיט לְאוֹתוֹ מָקוֹם אֵלָיו הוֹלְכוֹת עֵינָיו,
מְנַחֵשׁ אֶת פְּעִימוֹת לִבּוֹ.
אַף פַּעַם לֹא דִּבַּרְתִּי עַל זֶה,
הוּא לוֹחֵשׁ לִי, לְעַצְמוֹ.
אֲנִי מְפַחֵד שֶׁהַסּוֹד יִתְגַּלֶּה
וְאֶשָּׁאֵר חָשׂוּף בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב.
אֲנִי מַבִּיט בּוֹ וְשׁוֹתֵק,
מוּצָף בְּצַעַר בֵּן אַלְפֵי שָׁנִים.
חָשׁ אֶת בְּדִידוּתוֹ,
אַתְּ זוֹ שֶׁלִּי.
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם מֻתָּר לִי לְהִתְקָרֵב,
לָשִׂים אֶת יָדִי לְיַד יָדוֹ.
אֶת לִבִּי לְצַד נְשִׁימָתוֹ,
אֶת בְּדִידוּתִי שֶׁלִּי בְּמַבָּטוֹ.
בשירו המדויק והנוגע מאד של אמיר (להלן), מצאתי את עצמי ועוד רבים שכמותי.
בעצב רב, אני מגלה כל פעם מחדש, כמה חוסר במגע יש בעולם, כמה חוסר בקרבה.
את החוויה המוכרת והזרה כל-כך הזאת, ניתן ממש לחוש בשיר הזה,
שכמו כולנו, מבקש להתקרב ומהסס, כל-כך רגיל בבדידותו...
מי ייתן ונוכל יותר להתקרב, יותר לגעת זה בזה, ובעצמנו, בגוף ובלב.
תודה אמיר, מקווה שנזכה בקרוב לקרוא עוד מהספר החדש.
קִרְבָה | אֲמִיר זְמוֹרָה
לִפְעָמִים אֲנִי נוֹסֵעַ בָּאוֹטוֹבּוּס
רַק בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת קָרוֹב לְמִישֶׁהוּ.
אֲנִי שָׂם אֶת הַיָּד שֶׁלִּי
לְיַד הַיָּד שֶׁלּוֹ,
נוֹגֵעַ לֹא נוֹגֵעַ,
מַרְגִּישׁ אֶת חֻמָּהּ.
נוֹשֵׁם אֶת הָאֲוִיר שֶׁהוּא נוֹשֵׁף,
מֵרִיחַ אֶת אוֹתוֹ הָרֵיחַ.
מַבִּיט לְאוֹתוֹ מָקוֹם אֵלָיו הוֹלְכוֹת עֵינָיו,
מְנַחֵשׁ אֶת פְּעִימוֹת לִבּוֹ.
אַף פַּעַם לֹא דִּבַּרְתִּי עַל זֶה,
הוּא לוֹחֵשׁ לִי, לְעַצְמוֹ.
אֲנִי מְפַחֵד שֶׁהַסּוֹד יִתְגַּלֶּה
וְאֶשָּׁאֵר חָשׂוּף בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב.
אֲנִי מַבִּיט בּוֹ וְשׁוֹתֵק,
מוּצָף בְּצַעַר בֵּן אַלְפֵי שָׁנִים.
חָשׁ אֶת בְּדִידוּתוֹ,
אַתְּ זוֹ שֶׁלִּי.
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם מֻתָּר לִי לְהִתְקָרֵב,
לָשִׂים אֶת יָדִי לְיַד יָדוֹ.
אֶת לִבִּי לְצַד נְשִׁימָתוֹ,
אֶת בְּדִידוּתִי שֶׁלִּי בְּמַבָּטוֹ.
