פנדה על נייר. דצמבר 2013
*
בגן לא נתנו לנו מכחולים
הצבע הרך ביותר היה פנדה.
אבל , אני נזכרת, היתה גם פלסטלינה
אשר אהבתי.
אך היא היתה רכה מדי,
גמישה מדי,
לא החזיקה מעמד.
משהו תמיד מעך אותה.
אחר כך במשך שנים
ציירתי בעיקר בעפרונות וטושים
ובכל מיני צבעים שמצאתי בבית –
פנדה, גירים, אבנים, סכינים.
לכן כשקיבלתי לראשונה צבעי מים
השתנו חיי .
לא ידעתי איך להשתמש בהם...
הייתי ילדה רכה
רכה מדי בשביל
האספלט הקשה והקר
שהוא העולם.
הייתי ילדה שמתאמנת בלחיות,
הייתי ילדה עם מכחול
וגור כלבים עזוב שאספה מן הרחוב
והרבה כאב שזרם
בצבעי המים.
היום אני לומדת לצייר מחדש.
יש תנועה רכה של נתינה,
תנועה קצרה, לא מאולצת.
לפני חודש, כשציירתי אותי בפנדה
לא ידעתי שבעצם
אני לא
לגמרי לבד.
כלכך הרבה מילים יפות ונוגעות
השבמחקיופי של ציור
תודה.
השבמחק