הַסִּיגָרְיּוֹת מַחֲלִישׁוֹת אוֹתִי,
אֲנִי רוֹצָה לִכְתֹּב לְךָ שִׁירִים
אֲפִילּוּ שֶׁאֵינֶנִּי מַכִּירָה אוֹתְךָ
(גַּם עֲנָנִים לְעֵצִים זָרִים).
עָשָׁן רַךְ מיתמר מֵעָלַי
(גַּם עֲנָנִים לָעֵצִים זֵרִים),
אֲבָל גּוּפִי חַלָּשׁ מִכְּדֵי לִכְתֹּב --
הַמַּאֲמָץ הַמֻּשְׁקָע בְּשׁוּרוֹת אֵלּוּ מַמָּשׁ
הוּא מַאֲמָץ של חוֹלֶה סוֹפָנִי
הַכּוֹתֵב צַוָּאָה ליקיריו
וְאִלּוּ אֲנִי
רָצִיתִי לִכְתֹּב לְךָ
כְּתֻבָּה.
© נועה אינגבר
© נועה אינגבר
בטוחה שזה מ 2009 ולא התבלבל לך התיארוך הפחמני?
השבמחקנשמע לי טרי כמו לחם של הבוקר, עם דמעה של יצירה שעדיין לא יבשה.
בטוחה לגמרי, אם כי שמחתי שזה נשמע טרי, (זה אומר שהשיר עובד, לא?)
השבמחקובעיקר אהבתי את הביטוי "התיארוך הפחמני". איני יודעת מי את/ה אך יש בתגובתך נימי שירה..